עלי


שנת 2008, יום חם ואני חייל עייף, מנומנם בתוך הטנק כשלפתע התצפיתנית מדווחת בקשר שנראו שני חמושים מתקדמים לעבר הגבול.
בתוך הטנק אין חלונות, האוויר עומד למעט מאוורר קטן והדרך היחידה עבורי להשקיף אל העולם החיצון היא דרך מסך מרצד.
הפקודות מגיעות והטנק שלנו מזנק קדימה, דורס לעצמו מעבר דרך הגדר ונוסע במהירות לכיוון החמושים.
בתוך הטנק אני כבר טוען את הפגז. התפקיד שלי הוא טען וזאת העבודה שלי: לטעון פגזים ולהסתכל דרך המסך (המפקדים קוראים לזה לסרוק).
עשינו את חצי הדרך כשהטנק שלנו חוטף רקטה נגד טילים (RPG).

מאז עברו כמה שנים. לטנק ולאנשי הצוות שלום, הרקטה החליקה על הטנק ואף אחד לא נפגע. עד שהצוות שלנו הגענו לזירה טנק אחר כבר פגע בחמושים.
ואני?! אני באותו היום נשבעתי שלעולם אני לא אהיה במקום של חוסר שליטה!

לאחר אותו היום אני מיציתי את הרומן שלי עם טנקים, עברתי לניהול ידע בגדוד ולניהול פרוייקטים.
השלמתי שני תארים ראשונים בפיזיקה והנדסת חשמל במהלכם עבדתי כעוזר מחקר במעבדת ננוטכנולוגיה וניהלתי שני פרויקטים.
הפרויקט הראשון היה שיתוף פעולה של אקדמיה ותעשייה על מנת למצוא חומר אלסטי להחליף את מסכי המגע של פלאפונים. הפרויקט השני היה תכנון ומימוש של אלקטרודות EEG אלסטיות.
מהאקדמיה המשכתי לאינטל, שם עבדתי 3 שנים בתור LOGIC DESIGN ובPOST SILICON על ולידיישן ותשתיות.
לפני כמה חודשים החלטתי לעזוב את העבודה ואת לימודי התואר השני כדי להקים סטארטאפ.
בזמן הזה הספקתי להתחתן, ללמוד מנהל עסקים, לעבוד על סטארטאפ בתחום הבלוק-צ'יין וכיום אני חוקר את תחום הGAI.